מקורות
כותרת
דוח מאת פרמילה פאטן
הנציגה המיוחדת של האו"ם בנוגע לאלימות מינית באזורי עימות (SRSG-SVC)
הדוח הראשון מאת גוף רשמי של האו"ם ובו הכרה בפשעי האלימות המינית שהתרחשה בשבעה באוקטובר

הדוח נכתב על ידי פרמילה פאטן, תת-מזכ"ל האו"ם והנציגה המיוחדת של מזכ״ל האו"ם בנושא אלימות מינית באזורי עימות
התפרסם ב־4 במרץ 2024 ואומץ על ידי מזכ"ל האו"ם באפריל 2024
מבוסס על בדיקה שבוצעה על ידי פאטן וצוות של תשעה מומחים בין ה־9 בינואר ל־14 בפברואר 2024






עיקרי הדוח
צוות המומחים סקר יותר מ־5,000 תמונות וצפה בכ־50 שעות של סרטוני וידיאו מהמתקפה, שאותם קיבל ממשרדי ממשלה שונים, ממקורות פרטיים ומתחקיר עצמאי של מקורות גלויים ברשת. המטרה הייתה לזהות מקרים שמעידים על אלימות מינית במסגרת העימות או אינדיקציות למקרים כאלה. בנוסף, ערך צוות המומחים ראיונות בהתאם לאמות המידה והמתודולוגיה של האו"ם, עם 34 מרואיינים, כולל שורדים ממתקפת השבעה באוקטובר ועדי ראייה שלה - חטופים משוחררים, שלושה מגיבים ראשונים, צוותי בריאות ושירותים ועוד. צוות המומחים נפגש גם עם בני משפחותיהם של חטופים שעדיין מוחזקים בשבי, וגם עם חברי קיבוץ ניר עוז שנעקרו מבתיהם. כמו כן נפגש הצוות עם מגוון נציגים רלוונטיים מארגוני החברה האזרחית והאקדמיה בישראל.
האופן המורכב ודפוסי הפעולה של המתקפה, שהתרחשה ככל הנראה בשלושה גלים, מעידים על תכנון, תיאום וידע מוקדם בנוגע למטרות שנבחרו.
פשעים נוספים כוללים אלימות מינית, חטיפת שבויים וגופות, הצגה פומבית של החטופים המתים והחיים, השחתת גופות ואף כריתת ראשים, ביזה והרס של רכוש אזרחי. בסך הכול נחטפו לעזה 253 אנשים, בהם גם גופות.
הרשויות בישראל נתקלו באתגרים רבים באיסוף ראיות לפשעי השבעה באוקטובר ובחקירתם. בין היתר, בשל בעיות בתיאום ושיתוף מידע בין גופי ממשלה. פשעי האלימות המינית הציבו בפני החוקרים אתגרים ייחודיים, כולל מיעוט עדויות של שורדות ועדים; היקף מצומצם של ראיות פורנזיות לנוכח מספר הנפגעים הגדול וריבוי הזירות בעימות המתמשך; אובדן ראיות בעלות פוטנציאל ראייתי בגלל התנהלותם של מתנדבי עזרה ראשונה שלא הוכשרו כהלכה; תיעדוף של מבצעי חילוץ והשבת גופות, ושל זיהוי המתים וקבורתם המהירה בהתאם להלכה הדתית, גם כאשר הדבר עמד בסתירה למטרות איסוף ראיות פורנזיות.
צוות המשימה נתקל בקשיים ייחודיים גם באיסוף ואימות המידע בנוגע לפשעי אלימות מינית במסגרת העימות. האתגר העיקרי היה מיעוט שורדות/קורבנות של אלימות מינית וגישה מוגבלת למי שכן שרדה (והדבר נכון גם לגבי שורדים ועדים ממתקפת השבעה באוקטובר באופן כללי). אמנם צוות המשימה הצליח להיפגש עם חלק מהחטופים המשוחררים וגם עם שורדים ועדי ראייה מהמתקפה, אך לא נפגש עם שורדות/קורבנות של אלימות מינית מהשבעה באוקטובר, אף שהושקעו מאמצים גדולים כדי לעודד אותן להתראיין. חלק מהשורדות נמצאות בטיפול ועדיין סובלות מטראומה קשה.
צוות המומחים נתקל באתגרים ייחודיים גם באיסוף ואימות המידע בנוגע לפשעי אלימות מינית. האתגר העיקרי היה מיעוט שורדות/קורבנות של אלימות מינית וגישה מוגבלת למי שכן שרדה (והדבר נכון גם לגבי שורדים ועדים ממתקפת השבעה באוקטובר באופן כללי). אמנם צוות המשימה הצליח להיפגש עם חלק מהחטופים המשוחררים וגם עם שורדים ועדי ראייה מהמתקפה, אך לא נפגש עם שורדות/קורבנות של אלימות מינית מהשבעה באוקטובר, אף שהושקעו מאמצים גדולים כדי לעודד אותן להתראיין. חלק מהשורדות נמצאות בטיפול ועדיין סובלות מטראומה קשה.
על סמך המידע שאסף צוות המומחים ממקורות שונים, מוסדיים ועצמאיים, הסיקו המומחים כי במסגרת מתקפת השבעה באוקטובר התרחשו בסבירות גבוהה פשעי אלימות מינית במספר זירות בסביבות רצועת עזה, בשלושה מקרים לכל הפחות התרחשו מעשי אונס ואונס קבוצתי. בזירות שונות נמצאו גופות, מרביתן נשים, כשהן בעירום מלא או שפלג גופן התחתון חשוף, ידיהן קשורות ועל גופן סימני ירייה, במקרים רבים בראש. אמנם מדובר בראיות נסיבתיות, אך דפוס זה של הפשטה וקשירת קורבנות עשוי להעיד על אלימות מינית.
יש יסוד סביר לכך שבאתר פסטיבל נובה וסביבתו התרחשו כמה וכמה מעשי אלימות מינית, במהלכם הקורבנות עברו אונס או אונס קבוצתי ואז נרצחו או שהן נרצחו תוך כדי האונס
מקורות מהימנים תיארו כיצד מצאו גופות, בעיקר של נשים, שפלג גופן התחתון חשוף, חלקן עירומות לגמרי, ידיהן כפותות, ראשיהן ירויים. כך למשל סיפרו עדי ראייה מהימנים כי בכביש 232 התרחש אונס של שתי נשים על ידי חמושים. עדויות ראייה על מקרי אונס נוספים התקבלו אך הצוות לא הצליח לאמת אותן בזמן שהוקצה לו. זוהה דפוס של גופות כפותות בעירום מלא או בעירום חלקי של פלג גוף תחתון. במקרים אחדים הגופות היו קשורות למבנים שונים לאורך כביש 232, כולל עצים ועמודים. בנוסף, צוות המשימה אימת מקרה אונס של אישה מחוץ למגנן בקיבוץ רעים, ושמע דיווחים נוספים על מקרי אונס שעדיין לא אומתו.
בנוגע לחטופות ולחטופים, צוות המשימה מצא מידע ברור ומשכנע לכך שחלק מהם עברו תקיפות מיניות בשבי, כולל אונס, עינויים מיניים, ויחס מיני אכזרי, לא אנושי ומבזה. יש יסוד להניח שאלימות מסוג זה עודנה נמשכת.
בפרק הזמן הקצר שהוקצה לו, צוות המומחים לא היה אמור ולא היה יכול לקבוע את שכיחותם המדויקת של פשעי אלימות מינית במסגרת מתקפת השבעה באוקטובר ואחריה. כדי לבסס את היקפם ואופיים של הפשעים האלה נדרשת חקירה מקיפה בידי גופים מתאימים.
מסקנות הדוח:
"יש יסוד סביר לכך שבמסגרת מתקפת השבעה באוקטובר התרחשו פשעי אלימות מינית במספר זירות בעוטף עזה, ובכלל זה מעשי אונס ואונס קבוצתי בשלושה מקומות לפחות"; "יש מידע ברור ומשכנע לכך שחטופות וחטופים בעזה עברו, וככל הנראה עדיין עוברות ועוברים, תקיפות מיניות".
לרקע וניתוח הדוח
קראו את מאמרה של פרופ' רות הלפרין-קדרי (כאן)
זעקות ואז שתיקה
סרט תיעודי בהובלת שריל סנדברג העוסק באלימות המינית שביצע חמאס בשבעה באוקטובר 2023 (קסטינה תקשורת בע"מ)
מקורות נוספים
דוח מזכ"ל האו"ם בנוגע לאלימות מינית באזורי עימות
האו"ם, 4 באפריל 2024
הדוח השנתי של מזכ"ל האו"ם בנוגע לאלימות מינית באזורי עימות, המאמץ את ממצאי הדוח שהגישה הנציגה המיוחדת פאטן, המובא לעיל.
ועדת חקירה בין־לאומית עצמאית בנוגע ל-OPT, כולל מזרח ירושלים, ולישראל
19 ביוני 2024
דוח זה, המתייחס לתקופה שבין שבעה באוקטובר ועד 31 בדצמבר 2023, הוגש למועצת זכויות האדם של האו"ם ב־19 ביוני 2024. הדוח כולל ממצאים משמעותיים בנוגע לפשעי אלימות מינית שבוצעו בשבעה באוקטובר בשש זירות שונות. הדוח מייחס בבירור פשעי אלימות מינית לחמאס, וקובע שלא מדובר בתקריות מבודדות, אלא בדפוס משותף.
"כיצד עשה החמאס שימוש באלימות מינית ככלי נשק בשבעה באוקטובר"
ניו יורק טיימס, 28 בדצמבר 2023
בתחקיר מקיף ומעמיק מתאר ה'ניו יורק טיימס' לראשונה כיצד עשה חמאס שימוש באלימות מינית ככלי מלחמה בשבעה באוקטובר. לתחקיר היה מקום מרכזי בערעור חומת ההכחשה והשתיקה סביב אירועים אלה. למרות תגובות הנגד והביקורות על התחקיר, מקורותיו ותהליך הכתיבה שלו, ה'ניו יורק טיימס' עמד מאחורי הכתבה.
(ראו גם 'מכחישי האונס באוקטובר' מאת מייקל כהן, להלן)
"מכחישי האונס של השבעה באוקטובר"
מייקל כהן, ד'ה אטלנטיק, אפריל 2024
בדיווח הנוקב הזה, העיתונאי החוקר מייקל כהן מפריך את הביקורות נגד הכתבה מניו יורק טיימס (ראו לעיל) ומנתח את הסיבות להכחשת אלימות מינית באופן כללי ואת המקרה של השבעה באוקטובר בפרט.
"שורדת שבי ישראלית מספרת שהיא הותקפה מינית ועונתה בעזה"
ניו יורק טיימס, 26 במרץ 2024
הכתבה מתארת את העדות הפומבית הראשונה של שורדת השבי עמית סוסנה, בנוגע לאלימות מינית שביצע חמאס במסגרת העימות. עמית סוסנה היא השורדת הראשונה המצהירה בפומבי שהיא עברה התעללות מינית בשבי.
"בהתחלה מחבלי חמאס אנסו אותה. ואז הם ירו לה בראש"
כריסטינה לאמב, סאנדי טיימס, 12 בדצמבר 2023
העיתונאית החוקרת עטורת הפרסים כריסטינה לאמב, מחברת הספר Our Bodies, Their Battlefield: What War Does to Women (הוצאת ויליאם קולינס, לונדון, 2020), שסיקרה במהלך הקריירה שלה אזורי לחימה רבים שהתרחשו בהם פשעי אלימות מינית, מפרסמת את התחקיר הראשון בעיתון בין־לאומי מוביל, עם עדויות ראייה לזוועות ולפשעי המין של חמאס.
דוח של 'איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל' בנוגע לאלימות המינית של חמאס
פברואר 2024
דוח זה, שראה אור בפברואר 2024, הסתמך על מידע גלוי שהתפרסם בתקשורת, כולל ברשתות החברתיות, וכן על מידע חסוי שהתקבל באיגוד. חשיבות הדוח היא באופן שבו סווג המידע לפי סוגי הפשעים שבוצעו, ובכך הצביע על כך שהתקיפות המיניות לא היו תקריות בודדות, אלא אסטרטגיית פעולה מובהקת שכללה התעללות מינית שיטתית ומכוונת.
נייר עמדה של ארגון 'רופאים למען זכויות אדם' בנוגע לאלימות המינית והמגדרית של חמאס בשבעה באוקטובר
נובמבר 2023
נייר עמדה זה, שנכתב בנובמבר 2023, הוא המסמך הראשון שארגון זכויות אדם כלשהו אסף והציג, אשר הקיף את כל המידע הקיים נכון למועד פרסומו. הנייר קורא להמשיך בחקירה כדי לבדוק אם האלימות המינית והמגדרית של חמאס במתקפת השבעה באוקטובר נחשבת, בשל היקפה ואופייה, כפשע נגד האנושות, לפי המשפט ההומניטרי הבין־לאומי. כמה חודשים מאוחר יותר פרסם הארגון הבהרה באתר שלו, בנוגע לכך שחלק מהעדויות בנייר העמדה הופרכו או לא אומתו מאז פרסומו. בהבהרתו, הארגון מצביע על "האופי המקוטע של זיכרונות טראומטיים, שבשלו אנחנו מבטאים אותם לעתים קרובות באופן חלקי, מבולבל או סותר". הארגון לא חזר בו מנייר העמדה, וציין שהוא ממשיך את עבודתו בהתבסס על הדוח של הנציגה המיוחדת פאטן.
הכחשת זוועות אחרי השבעה באוקטובר
ג'ון וור, Fathom, יולי 2024
ג'ון וור, עיתונאי חוקר וסופר בריטי עטור פרסים, מתאר בכתבה מקיפה את תרומתה של התקשורת האלטרנטיבית לליבוי "הכחשת הזוועות", ואת המצפון המוסרי והעיתונאי — או היעדרו — שכלי התקשורת גילו במעשיהם.
הצהרתן של פרופ' רות הלפרין-קדרי, ד"ר שרי אהרוני ואורית סוליציאנו, בנוגע לסילופי עובדות ב'טיימס' וב'סאנדיי טיימס'
הטיימס והסאנדי טיימס, 7 ביוני 2024
פרופ' רות הלפרין-קדרי, ד"ר שרי אהרוני ואורית סוליציאנו מגיבות לסילופי עובדות ולאי דיוקים בכתבה שהתפרסמה בעיתונים אלה.
"מדוע אין יותר פמיניסטיות המתייצבות לצד קורבנות האלימות המינית הישראליות?"
Foreign Policy, מאי 2024
העיתונאית עטורת הפרסים איטה פרינץ-גיבסון סוקרת את תגובות הארגונים הפמיניסטיים וארגוני זכויות אדם לאירועי השבעה באוקטובר, ומנתחת את הסיבות שבגללן ארגונים אלה נמנעו או איחרו להתייצב לצד קורבנות האלימות המינית והמגדרית בישראל, ואף הכחישו את מעשי הזוועה של חמאס.